הסיפור שלי
הדסה כליל תכלת
אני אתחיל מהסוף….
יש לי סטודיו חמים ומתוק בתוך יורט עגול ונעים.
למה מהסוף? כי אני לא יודעת מאיפה מתחילים לספר אותי. ואותו.
המסע שלי
אני בוגרת של מסלול "חינוך יצירתי לגיל הרך" בשנות העשרים שלי…
שם יכולתי להפגש ולהתנסות באמנויות השונות. גיליתי כמה שמחה וגילוי עוצמתי מתהווה בתהליך היצירתי המביא משהו חדש שלא היה קיים קודם בתוכי – ובעולם.
מאז לא הפסקתי אף פעם ליצור או להתגעגע ליצירה, גם בתקופות שזה היה קשה ליישום. זו מעין גחלת שתמיד תמיד היתה. לפעמים על אש קטנה. עם הילדים. בין לבין.
התחלתי לעבוד עם ילדים רכים, לגנן בגן ולפנות בתוכי חלל ע"מ לפגוש אותם. שם התחברו המוסיקה, השירה, המשחק, מלאכת יד, יצירתיות ואמנות.
כוח היצירה
אני יודעת בכל מאודי שכוחות היצירה, הבריאה, ה"יש מאין", יש להם כוח עצום. הם ממש אחד הדברים שהחזירו אותי לחיים בתקופות קשות שעברתי במהלך חיי. הם עוררו את העצמיות ואת הביטחון שלי מחדש, עצמיות עמוקה ובטוחה יותר מזו שהייתה קודם.
אני יודעת ומאמינה שזה טוב, שזה מעורר כוחות חיים, שזה משמח, גם כשזה פוגש כאב, געגוע או חיסרון.
במהלך השנים וגם עכשיו, למדתי ונפגשתי בעולם הטיפול, הגוף והנפש. אני רואה ביצירה תהליך שהוא לפני הכל מאפשר ביטוי ייחודי, מרפא, טביעת אצבע של אדם ייחודי בעולם. לכל אדם טביעת האצבע שלו, שאין עוד כמוה.
טיפול במגע
בימים אלה אני לומדת טיפול במגע"קרניוסקרל" זוהי דרך של טיפול במגע וגם עבודה פנימית שיש בה הרבה השקטה והקשבה דרך המגע בכפות ידיי.
אני מתרגלת בסטודיו ומרגישה חיבור עמוק בין תהליך ההתמסרות בהקשבה לחומר ומה נולד מתוכו, להקשבה לגוף שאני מניחה עליו ידיים, ומה הוא מספר לי.
הידיים מקשיבות.
הלב מתרגש ומתמלא אהבה
תנועה נולדת. משתנה.
קיימת התחדשות.
Art is therapy, therapy is art
"סטודיורט" זה קודם כל מקום להיות, להניח, להרפות, להתמסר ולהתחבר לנביעה פנימית. היצירה היא השביל. הדרך… הרשות וההתחדשות הם היעד.


